המרחב שהיה פעם שטח צבאי סגור, מוקף גדרות תיל ומנותק מהמרחב העירוני, המוכר כיום כ"שכונת צמרת", אינו רק פתרון למצוקת הדיור עם אלפי יחידות חדשות. הרובע החדש מהווה הצהרת כוונות תכנונית: ליצור רובע שבו המכונית הפרטית היא אורחת, והולכי הרגל, רוכבי האופניים ומשתמשי התחבורה הציבורית הם בעלי הבית.
הבסיס למהפכה הזו טמון ברשת רחובות צפופה בשיטת ה"שתי וערב" (Grid). בניגוד לשכונות פרבריות רבות שנבנו בעשורים האחרונים עם רחובות מתפתלים וללא מוצא, צמרת בנויה על צמתים במרווחים קטנים של 100 עד 150 מטרים. יעקב שצ'ופק, מחברת נתן תומר הנדסה, האמון על תכנון הרובע, מסביר כי מדובר בהחלטה אסטרטגית מודעת: "תכנון התחבורה ברובע מיועד ליצור מצב שמעודד ומאפשר גם מרחקי הליכה יחסית נוחים, קצרים וישירים, בלי לעשות סיבובים במעקפים גדולים מדי". לדבריו, המבנה הזה לא רק מקצר דרכים, אלא גם מונע מכלי רכב לפתח מהירויות נסיעה גבוהות בתוך השכונה, ובכך מגביר את הבטיחות.
רחוב הרעות: ה"אבן גבירול" של פתח תקווה
עיון במפת שכונת צמרת מגלה כי הלב הפועם של הרובע הוא רחוב הרעות – הציר המרכזי בכיוון צפון-דרום. מי שיצעד ברחוב זה בעוד מספר שנים, ירגיש את המקצב המוכר של השדרות הגדולות בערים המובילות בארץ. קו הרקיע של הציר יתאפיין בשילוב של בנייה מרקמית נמוכה יחסית המגיעה לעשר קומות, לצד מגדלי מגורים מודרניים בני 16 ו-30 קומות שיעניקו חזות של מרכז עירוני מתקדם.
אולם, כפי שמדגיש שצ'ופק, הדרמה האמיתית מתרחשת דווקא בגובה העיניים. "החתך של הרחוב כולל הצללה ומדרכות רחבות מאוד", הוא מתאר. המדרכות ברחוב רעות מתוכננות לרוחב יוצא דופן של כ-7.5 מטרים מכל צד. המרחב הזה אינו רק אספלט, הוא יכלול רצועות נטיעה של עצי צל בוגרים ושבילי אופניים המהווים חלק אורגני מהרחוב. שצ'ופק מציין כי הקישוריות של הציר תהיה חסרת תקדים בזכות שתי תחנות מטרו תת-קרקעיות המתוכננות לאורכו, מה שיאפשר לתושבי המגדלים לרדת מהדירה ולהגיע ללב תל אביב או למרכזי התעסוקה בגוש דן תוך זמן קצר.
מעבר למדרכה האמורה, תהיה גם קולונדה מסחרית מוצלת, כך שסך מרחב ההליכה בכל צד, הוא גדול ומרווח לאין שיעור בהשוואה לרחובות אחרים בארץ. שפוצ'ק משווה את רחוב הרעות מבחינת התחושה והוויב לרחוב אבן גבירול בתל אביב.
מבחינה תחבורתית, רחוב רעות הוא מודל של גמישות. למרות היותו ציר רחב (שלושה נתיבים לכל כיוון), התכנון מאפשר התאמה לצרכים המשתנים של השכונה. "נתיב אחד בכל כיוון יוקצה לנת"צ (נתיב תחבורה ציבורית)", מסביר שצ'ופק, "אך בשלבי האיכלוס הראשונים, הנתיב עשוי לשמש לחנייה זמנית, ויוסב לשימוש בלעדי של אוטובוסים ככל שהביקוש והאוכלוסייה יגדלו".
רחוב הטייסים: ציר מרכזי וידידותי להולכי רגל
רחוב הטייסים הוא הציר המרכזי בכיוון מזרח-מערב. שצ'ופק משווה את התכנון שלו לשדרות ירושלים ביפו: "מרכז הרחוב יוקדש למסלול בלעדי לתחבורה ציבורית משמעותית, בעוד שתנועת הרכבים הפרטיים תהיה מוגבלת יותר".
רוחב הרחוב, המגיע לכ-37 מטרים, מאפשר יצירת שדרה רחבת ידיים שבה הולך הרגל הוא המוקד. זהו ציר שנועד לחיבור קהילתי, לשהייה ולבילוי. כאן יוכלו התושבים ליהנות משבילי אופניים רחבים המופרדים לחלוטין מתנועת הרכבים, ומשטחים ציבוריים פתוחים המזמינים מפגש בין שכנים. ההפרדה בין סוגי התנועה השונים – אוטובוסים במרכז, רכבים מקומיים בצדדים והולכי רגל במדרכות רחבות – יוצרת סביבה בטוחה ושקטה באופן מפתיע עבור ציר מרכזי.
חזיתות פעילות ובינוי גבוה
שני הרחובות המרכזיים של צמרת אינם מתוכננים רק כצירי תנועה. לאורך הרחובות הראשיים מתוכנן גם עירוב שימושים מובהק: מסחר בקומות הקרקע, שימושים ציבוריים, ומעליהם מגורים. זהו חלק מרכזי מהניסיון לייצר רחוב שלא מתרוקן אחרי שעות העבודה ולא הופך לשדרת לוביי בניינים סגורים.
גם הבינוי משקף את ההיררכיה הזו. לאורך הרחובות הראשיים, ובמיוחד לאורך רעות, אמור להופיע חלק משמעותי מהבינוי הגבוה של הרובע. מגדלים בני 16 ו־30 קומות מתוכננים במוקדים שונים, ורובם מרוכזים על ציר רעות ובסביבתו, לצד מסד מסחרי שמחבר בין הבניין לרחוב. בניינים גבוהים מתוכננים גם במרכז הרובע, אולם אין ספק שהמגדלים שיתנשאו לגובה בשני הרחובות המרכזיים הם שיעניקו לצמרת את המראה האורבני המוכר.
קומת הרחוב: חיים בצל הארקדות
אלמנט מרכזי בשכונת צמרת, כפי שעולה מהתוכניות עליהן אמון שצ'ופק, הוא הטיפול בחזיתות הבניינים. לאורך הצירים המרכזיים קיימת חובה להקים "ארקדות" (קולונדות) – מעברים מקורים להולכי רגל המשולבים בתוך מבנה הבניינים. מעברים אלו, ברוחב של 3 מטרים לפחות, מספקים הגנה קבועה מפני השמש הישראלית הקופחת ומפני הגשם, ומאפשרים הליכה נעימה לאורך כל השנה.
על פי עקרונות התוכנית, החזית המסחרית צריכה להיות שקופה ונגישה, במטרה ליצור רחוב פעיל ופתוח לעין. במקום חזית "סגורה" ומנוכרת, העוברים ושבים ייהנו מרצף של חלונות ראווה, בתי קפה עם שולחנות בחוץ וחנויות בוטיק. השילוב של מסחר אינטנסיבי במפלס המדרכה יחד עם מגורים ותעסוקה מעל, יוצר "עירוב שימושים" אמיתי. המשמעות עבור התושב היא פשוטה: הכול נמצא "מתחת לבית". אין צורך להניע את הרכב כדי לקנות לחם, ללכת לחדר הכושר או להיפגש לכוס קפה.
רשת של ביטחון ונגישות
מעבר לשני הצירים הראשיים, כל רשת הרחובות בשכונה תוכננה בקפידה כדי לשרת את משתמשי הדרך השונים. שצ'ופק מסביר כי נעשתה הבחנה ברורה בין סוגי הרחובות: ברחובות הפנימיים השקטים, שבילי האופניים עשויים להשתלב בתנועה הכללית של הרכבים (ברחובות ממותני תנועה), בעוד שבצירים הראשיים כמו רעות והטייסים, השבילים הם נתיבים ייעודיים ומופרדים, המבטיחים הגנה מלאה לרוכבים בכל הגילים.
בצפון השכונה, רחוב "היחידה" מתוכנן לקלוט את התנועה המגיעה מצומת גנים ולפצל אותה לתוך השכונה באמצעות רשת רחובות חד-סטריים. תכנון זה מאפשר שליטה טובה יותר בנפחי התנועה ומונע מצב שבו רחובות פנימיים הופכים לקיצורי דרך עבור נהגים שאינם תושבי השכונה.
בסופו של דבר, הערך המרכזי בתכנון התחבורה של צמרת אינו מסתכם במספר נתיבים או בסוג הצומת. הוא מצוי בניסיון לייצר שכונה שבה המרחקים קצרים, הרחובות מזמינים, התחבורה הציבורית נגישה, וההליכה ברגל אינה "פשרה" אלא בחירה הגיונית ונוחה. אם התכנון אכן יתממש כפי שהוא מוצג כיום, רעות והטייסים לא יהיו רק שני רחובות ראשיים. הם יהיו המבחן האמיתי של השאלה האם שכונה חדשה יכולה להיבנות מראש סביב אנשים ולא רק סביב מכוניות.