כאשר יוצאות לדרך שכונות ענק חדשות בישראל, השיח הציבורי מתמקד לרוב במספר יחידות הדיור ובמחירים. אלא שעבור תושבים רבים, המציאות של מעבר לשכונה חדשה טופחת על פניהם כאשר הם מגלים כי התשתית האזרחית המלאה, זו שאמורה לשרת אותם ביומיום פשוט אינה קיימת או מגיעה בפיגור של שנים. שכונת צמרת בפתח תקווה מבקשת להפוך את המשוואה ולהיערך מבעוד מועד עם כל המוסדות החיוניים: שירותי רווחה, בריאות, חירום, נוער וקהילה ביום בו ייכנסו לדירתם החדשה.
תכנון אסטרטגי ארוך טווח
מי שעמד בלב העשייה התכנונית של התשתית הציבורית בשכונה הוא ד"ר חיים פיאלקוף, בעל תואר שלישי בתכנון ערים מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. פיאלקוף היה שותף מרכזי בצוות התכנון של שכונת צמרת, בראשותו של אדריכל ארי כהן ממשרד כהן-וינד אדריכלים, ובמהלך השנים היה שותף לתכנון ערים ושכונות רבות בישראל, ביניהן חריש ורובע שדה דב.
"השלב הראשון היה בניית תוכנית אב לכל הרובע," מסביר ד"ר פיאלקוף על תהליך התכנון בצמרת שהחל בשנת 2012. "תוכנית אב היא לא מסמך סטטוטורי, אבל היא התוותה בגדול את הכיוון. תוכנית האב הוכנה בשיתוף פעולה הדוק עם העירייה, עם לשכת התכנון המחוזית ועם רשות מקרקעי ישראל שהובילה את המהלך באותה תקופה. "אני עסקתי בשני תחומים מרכזיים: האחד הוא פרוגרמה – קרי, מגוון צורכי הציבור שיידרשו לתושבי השכונה; והשני הוא תמהיל הדיור – מגוון סוגי הדירות שראוי שיהיו ברובע".
כדי להבין אילו מבנים ושירותים השכונה תידרש לספק, יש להבין תחילה מי עתיד להתגורר בה. הנחות העבודה הדמוגרפיות שעליהן התבסס תכנון הרובע התייחסו לממוצע של 3.3 נפשות למשק בית, ושיעור של 2% ילדים בכל שנתון. מספרים אלו אינם נשלפים מהמותן. "הנתון חושב על בסיס ניתוח של המצב הקיים באזורים הסטטיסטיים השונים בפתח תקווה, בחינה של שכונות דומות, וגם מתוך הרצון העמוק שמלכתחילה ייכנסו מגוון עשיר ורחב של משפחות", מפרט פיאלקוף. "לא רק זוגות צעירים, אלא גם מבוגרים יותר, יחידים, משפחות קטנות וכן הלאה. זה השפיע על כל החשיבה התכנונית".
"אחוז השנתון" הוא מוסיף, "הוא הדרך לאמוד כמה ילדים יהיו בכל שכבת גיל, על מנת לבנות עבורם מוסדות חינוך. בחישוב שלנו זה יצא סביב 514 ילדים לכל שנתון".
לא רק בתי חינוך – גם בריאות, רווחה וחירום
מעבר לרשימה הארוכה של מוסדות החינוך מגיל מעון ועד י"ב המתוכננים בעיר, ייחודה האמיתי של הפרוגרמה בצמרת מתגלה כשמסתכלים מעבר למוסדות החינוך, אל מעטפת הבריאות והרווחה.
הפרוגרמה של השכונה מציגה תשתית אזרחית רחבה: שלוש תחנות טיפת חלב לבריאות המשפחה, מרפאה שכונתית גדולה בהיקף של כ-2,570 מ"ר, לשכת רווחה מרווחת של 280 מ"ר, מרכזי יום ייעודיים לקשישים, קאנטרי קלאב ענק, ותא שטח נפרד וייעודי לשירותי חירום. זהו תכנון נדיב המבטיח שירותים קהילתיים מגוונים בהישג יד. בנוסף לאלו, ישנה התייחסות נרחבת גם למוסדות דת (בתי כנסת ומקוואות), מוקדי תרבות, ומועדונים לנוער.
מגה-שכונה עם תפקיד כלל עירוני
ד"ר פיאלקוף מציין כי המתכננים ראו בשכונת צמרת הזדמנות עבור פתח תקווה כולה. השכונה לא רק דואגת לעצמה ל-12,000 יחידות הדיור שייבנו בה, אלא נועדה למלא חוסרים עירוניים ולספק שירותים גם לשכונות הוותיקות המקיפות אותה, מה שיכול לסייע משמעותית גם לתהליכי התחדשות עירונית בסביבה.
בין הפונקציות הכלל-עירוניות המתוכננות ברובע מונה פיאלקוף מרכז עירוני לגיל הרך, שני בתי ספר למחוננים, מרכז תרבות רחב היקף שייתכן ובעתיד ישמש כמוזיאון עירוני, ותא שטח ייעודי לשירותי חירום הכוללים מד”א, משטרה וכיבוי אש. לצד אלה מתוכננים גם קאנטרי קלאב עירוני גדול, מרכז משולב לאזרחים ותיקים וצעירים, ופארק רחב ידיים עם שטחי ספורט המשתרעים על פני כ-200 דונם. לדברי פיאלקוף, אלו "מוסדות שמשרתים את העיר כולה, אבל מי שייהנה מהם הכי הרבה הוא כמובן מי שגר בשכונה".
פחות רכבים, יותר הליכה
מעבר למבנים עצמם, מיקומם במרחב הוא קריטי. צוות התכנון שם דגש מיוחד על עקרון ה"הליכתיות" וניסיון לצמצם את התלות ברכב פרטי. "מעונות היום, בתי הספר, המסחר, הפארקים — הכול נפרס בצורה נגישה", מסביר פיאלקוף. "הרעיון היה שאנשים יוכלו להגיע ברגל או באופניים".
לדבריו, מוסדות החינוך מוקמו ליד שטחים ירוקים, השירותים המסחריים לאורך הצירים המרכזיים, והמרחב כולו תוכנן כך שהתושבים יוכלו לבצע חלק גדול מהפעולות היומיומיות מבלי להיכנס לרכב. "אותם מוסדות שעבורם נגישות חשובה מוקמו בקפדנות רבה", הוא אומר. "היה חשוב לנו שההורים והילדים יוכלו להגיע ללימודים ברגל או באופניים", מסביר פיאלקוף. "מוסדות החינוך לא מרוכזים כולם במקום אחד, אלא פרוסים במרחק הליכה של עד 500 מטרים בלבד". תפיסה זו יושמה גם במיקום השירותים המסחריים לאורך הרחובות הראשיים, ובסמיכות בתי הספר לפארקים ולגינות ציבוריות.
גמישות סטטוטורית ועירוב שימושים
אחד האתגרים הגדולים של מתכננים הוא חוסר הוודאות: כיצד מתכננים היום לשכונה שתתאכלס בשלבים לאורך שנים, ואשר צרכיה עשויים להשתנות? הפתרון של צמרת סירקין טמון ב"מנגנון מובנה של גמישות". "יש תוכנית מנחה לכל אחד מהמגרשים החומים (הציבוריים) ברובע אבל הוראות התוכנית הסטטוטורית לא מקבעות איזה שימוש ספציפי יהיה שם", מפרט פיאלקוף. "לכן, אם סימנו בפרוגרמה מיקום לגן ילדים של ארבע כיתות, והעירייה תגיע למסקנה שהיא רוצה לבנות רק שתי כיתות, ומעליהן טיפת חלב ובית כנסת – היא תוכל לעשות את זה. השארנו רשימה ארוכה של שימושים אפשריים ומספיק אחוזי בנייה כדי לאפשר עירוב שימושים ציבוריים ביד נדיבה".
עוד הוא מציין כי בתי הספר בשכונה תוכננו מראש לשמש כ"מבני קהילה רב-שימושיים". השאיפה היא שלאחר שעות הלימודים המגרשים ואולמות הספורט יישארו פתוחים ופעילים עבור ילדי השכונה, ויהפכו למוקד קהילתי שוקק חיים עד שעות הערב.
עירוב השימושים כולל גם שילוב של מוסדות ציבור בתוך פרויקטים פרטיים של מגורים. "לדוגמה, היזם שזוכה במכרז יודע שעליו לבנות בקומת הקרקע שתי כיתות גן עם כניסה נפרדת, חצרות, וכל הכללים הנדרשים. בסיום הבנייה היזם מעביר את השטחים לעירייה, והנכס רשום על שמה ככל בעל נכס בבית משותף", מסביר פיאלקוף.
מבחן המציאות והאחריות העירונית
על אף התכנון היסודי והפרוגרמה העשירה, עולות תמיד שאלות בנוגע ליישום: כיצד מתכננים מבני ציבור לשכונה שתאוכלס בשלבים? מה חייב להיבנות מוקדם ומה יכול להמתין? איך מתגברים על פערים בין שיווק דירות להקמת מוסדות, ומאין יגיעו תקציבי ההפעלה?
ד"ר פיאלקוף מכיר באתגרים הללו ומדגיש כי מתפקידו של המתכנן לדאוג למעטפת ההיקפית, אך הביצוע עובר בסופו של יום לידיים אחרות: "לתזמן את ההקמה, לדאוג לסנכרון ולוודא שהמוסדות אכן יהיו מוכנים בזמן – זה כבר לא תפקידו של המתכנן", הוא מודה.
"השאיפה היא שהמערכת תעבוד כמה שיותר קרוב למועדי האכלוס, שכבר יהיו את כל מוסדות הציבור הנדרשים, שהתושבים שיגיעו ירגישו ש'הנה, העיר מחכה לנו' – מחכה מכל הבחינות, בריאות, קהילה, רווחה, חינוך ודת. ולא חלילה שיגידו: 'למה לא הבינו שצריכים את השירותים האלו כבר מהיום הראשון"?
פיאלקוף מסכם בתקווה: "מה שעמד לנגד עינינו הוא שהתושבים יחיו בשכונה באיכות חיים הגבוהה ביותר האפשרית. בשלב הזה חובת ההוכחה היא על העירייה. היא, יחד עם משרדי הממשלה שמממנים, מנצחת עכשיו על המלאכה. אני מקווה שהתושבים שייכנסו לגור כאן בעוד כמה שנים יגידו: הנה, חשבו עלינו. תכננו כפי שצריך. ככה צריכה להיבנות שכונה במאה ה-21".